מהי רשלנות רפואית

בקליפת אגוז ניתן להגדיר רשלנות רפואית כסטייה מסטנדרט רפואי מקובל שארעה במהלך טיפול רפואי כלשהו ואשר כתוצאה מכך נגרם נזק למטופל.

עילות התביעה

כל התביעות המוגשות לבתי המשפט בקשר עם רשלנות רפואית מתבססות על אחת או יותר מהעילות הבאות: 

• עוולת הרשלנות – מכח ס' 35 ו36 לפקודת הנזיקין; 
• עוולת התקיפה או העדר הסכמה מדעת לטיפול – מכח ס' 23 לפקודת הנזיקין או ס' 13 לחוק זכויות החולה; 
• עוולת הפגיעה באוטונומיה – דהיינו טיפול ללא הסכמתו המודעת של המטופל לסיכונים הכרוכים בטיפול ולאפשרות של טיפולים חלופיים; 
• עילה חוזית – דהיינו הפרת ההתחייבות החוזית של המטפל או המוסד הרפואית להעניק למטופל שירותי רפואה ראויים.

העילה העיקרית בגינה מוגשות מרבית התביעות היא, כמובן, עוולת הרשלנות, הכוללת 3 אלמנטים:

• קיומה של חובת זהירות בין המזיק (המטפל/המוסד הרפואי) לניזוק (המטופל); 
• הפרתה של חובת הזהירות; 
• ונזק שנגרם עקב (עם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי) הפרת חובת הזהירות.

המטפל הסביר

ככלל אין ספק כי רופא או מוסד רפואי המטפלים בחולה חבים לו חובת זהירות ובתיהמ"ש קבעו זאת בשורה ארוכה של פסקי דין. ואכן, מלשון החוק עולה כי על המטפל הרפואי, כמו כל בעל מקצוע אחר, "להשתמש במיומנות ולנקוט מידת זהירות" כלפי מטופליהם, כפי שמטפל "סביר ונבון וכשיר לפעול" היה נוהג.

הרופאים טוענים שוב ושוב כי בתיהמ"ש מרחמים על התובעים וע"כ ממהרים לפסוק כנגדם. ואלם בפועל המצב שונה. בפסקי דין רבים נקבעו כללים די ברורים ונוקשים אימתי יחשב מטפל כרשלן:

• רמת הזהירות הנדרשת מהמטפל הינה של הרופא הסביר, הממוצע, ולא הטוב מכולם;
• מותר לרופא לטעות, ובלבד שמדובר בטעות סבירה ולא קיצונית;
• ישנן תקלות שלרופאים אין של שליטה עליהם;
• מטפל שפעל עפ"י שיטת טיפול מקובלת לא יחשב כרשלן גם אם הייתה קיימת שיטה אחרת שאולי הייתה מצליחה יותר;
• המבחן לקיומה של הרשלנות הינו בזמן אמת ולא של "חכמים בדיעבד", משמע כשיודעים את התוצאה.

הנזק

נקודה משמעותית נוספת שחייבים להבין היא שהנזק, גם אם מדובר בנזק חמור ואף מוות, שנגרם כתוצאה או במהלך הטיפול הרפואי לא מעיד, באופן אוטומטי, על כך שהטיפול היה רשלני. כלומר, לא בכל מקרה בו נגרם נזק במהלך טיפול רפואי המטפל היה רשלן. 

חומרת הנזק כלל אינה רלבנטית עד לרגע בו קובע בית המשפט כי הטיפול היה רשלני. רק לאחר הקביעה כי הטיפול היה רשלני בוחן ביהמ"ש מהו היקף ושווי הנזק והאם יש קשר סיבתי בין הנזק להתרשלות.

מדע הרפואה הינו מורכב למדי, ואולם פעמים רבות המעשה הנזיקי הינו בנאלי לחלוטין, כגון: אי ביצוע בדיקה רוטינית (אק"ג, ניתור, הדמיה וכו') במקום בו כל לאור הממצאים כל רופא סביר היה מבצע את הבדיקה, אי מתן תרופה מחויבת בנסיבות או מתן תרופה שגוייה, אי השגחה על מטופל לאחר פרוצדורה פולשנית, רופא כונן שלא מגיע לבדוק החולה וכו'.

משרדנו טיפל באלפי מקרים של תביעות רשלנות רפואית, כמעט מכל הסוגים, ואכן בחלקן היה מדובר ברשלנות ברורה המובנת גם להדיוטות שאינם בקיאים ברפואה, אך היו גם לא מעט מקרים די סבוכים שרק לאחר התעמקות בהם, כולל קריאת ספרות ומאמרים ופגישות עם המומחים, היה ניתן לרדת לשורש העניין ולהבין את הנושא. 

חוות דעת מומחים

בהחלטה בשאלה אם מעשה או מחדל היו רשלנים נעזרים בתיהמ"ש בחוות דעת של מומחים רפואיים שפעמים רבות סותרות אחת את השנייה. החקירות הנגדית של המומחים מאפשרת לבית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מהמומחים ע"מ להחליט אילו טענות של מי מהמומחים יותר סבירות. ישנם שופטים הנוטים תמיד למנות מומחה מטעמם מתוך מחשבה שרופא הממונה ע"י בית המשפט יותר אובייקטיבי מאלו שמונו ע"י הצדדים וקיבלו את שכרם מהם. לעומתם ישנם שופטים הנמנעים ממינוי מומחה מטעמם משום שהמינוי לא רק שאינו מקל, אלא מוסיף עוד מימד של מחלוקת. בחלק מהמקרים מעדיף בית המשפט למנות מומחה מטעמו רק לאחר ששמע את עדויות מומחי הצדדים והגיע למסקנה כי יקשה עליו להכריע ביניהם.

הקשר הסיבתי

בכדי שביהמ"ש יפסוק פיצוי למטופל שניזוק לא די בכך שיקבע כי המטפל התרשל, אלא שעליו לקבוע, בנוסף, גם כי יש קשר סיבתי בין הטיפול לבין הנזק. לקשר הסיבתי שני רכיבים, עובדתי ומשפטי: הרכיב העובדתי קשור לשאלת האלמלא, כלומר האם הנזק היה מתרחש אלמלא הטיפול הרפואי; הרכיב המשפטי קשור לשאלת הצפיות, כלומר האם היה על הרופא לצפות מלכתחילה את התרחשות הנזק שארע בפועל, שרק במקרה כזה הוא אחראי לנזק שנגרם במהלך או כתוצאה מהטיפול הרפואי.

לקבלת מידע ופרטים נוספים, ספיציפית למקרה האישי שלכם, השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם או התקשרו אלינו לתיאום פגישת ייעוץ מקיפה, ללא התחייבות.