חלוקת רכוש

• נכסים שנצברו לבני הזוג טרם מועד הנישואין.
• נכסים שנתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (שכן נצברו ללא מאמץ משותף).
• גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.
• רכוש שבני הזוג החליטו לגביו בכתב כי שוויו לא יאוזן ביניהם (למשל בהסכם ממון או בכל דרך אחרת).

חרף האמור לעיל, התנהלותם בפועל של בני הזוג ביחס לרכוש עשויה לשנות את סטטוס הרכוש ולהפוך את היוצרות, כאשר רכוש הנחשב לנפרד על פי החוק עשוי להיקבע כמשותף והפוך. לדוגמא: דירה שנרכשה מלפני הנישואין ושימשה למגורי קבע של המשפחה – ייתכן ותיקבע כמשותפת. כספי ירושה שהופקדו בחשבון הבנק המשותף – ייחשבו ככספים משותפים. נכסים פרטיים ש"עורבבו" או נכסים ספציפיים שהוכחה לגביהם כוונת שיתוף, ייכללו גם הם באיזון המשאבים – וזאת בניגוד לדינם על פי הוראות החוק. לדרך הצגת הדברים ולרמת ההוכחה הנדרשת משמעות מכרעת ומומלץ ביותר להתייעץ בטרם עת עם עורך דין גירושין. סיטואציות הפוכות גם הן אפשריות, כאשר מוכיח בן זוג כי הייתה כוונה להחריג נכס מסויים מהפול המשותף. הדוגמאות לכך רבות והפסיקה בעניין עניפה ומגוונת.

בני זוג שרוצים להבטיח וודאות בתחום זה ולהסיר מעליהם את תחולת הדין, יכולים לערוך ביניהם הסכם ממון ולקבוע במסגרתו את ההסדר הרכושי הרצוי מבחינתם לגבי היקף הרכוש המשותף, אופן חלוקתו, מועד חלוקתו וכדו'. עריכת הסכם ממון מומלצת מאוד, במיוחד עבור בני זוג המגיעים לקשר הנישואין עם רכוש משמעותי משלהם.